החלטה בתיק ע"א 25975-09-12

כללי

1.         לפני בקשה לפטור מאגרה בערעור אשר הגיש המבקש וכותרתו: "ערר לביטול פסק דין בת.א. 34200-06-10 ולמתן סעדים נוספים".

2.         ת.א. 34200-06-10 הוא תביעה אזרחית אשר הוגשה על ידי המבקש כנגד המשיב 1 (להלן: " המשיב") ונוהלה בבית משפט השלום בהרצליה (להלן: " התביעה"). ככל שראיתי, ההכרעה הנזכרת בכותרת כתב הערעור, לא צורפה אליו. דומה כי מדובר בהכרעה מיום 23.7.12 הנושאת את הכותרת "פסק דין", במסגרתה התקבלה בקשה (של המשיב) לסילוקה על הסף של התביעה ובמקביל, נדחתה בקשה (של המבקש) לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ביום 5.3.12.

תיאור הארועים וההחלטות במסגרת כתב הערעור, מסתיים כרונולוגית ביום 8.7.12 (סע' 32), כאשר פסק הדין ניתן ביום 23.7.12, והערעור הוגש ביום 11.9.12. במקביל, המבקש צירף לכתב הערעור מסמכים שונים שהוגשו והחלטות שניתנו במסגרת התביעה (לרבות פסק דין שניתן בהעדרו בחודש מרץ 2012).

3.         עניינה של התביעה, לפי האמור בכתב התביעה שצורף כנספח (ת-1) לכתב הערעור, הוא בטענות המבקש (התובע) כי המשיב (הנתבע) הטריד אותו באמצעות הודעות דוא"ל והודעות טלפון ואף איים על חייו. הטרדות ואיומי המשיב גרמו למבקש, כך נטען, נזק בריאותי בלתי הפיך וכן הוצאות רבות ובזבוז זמן. סך התביעה הוא 250,000 ש"ח, לפי החלוקה הבאה: 220,000 ש"ח "בשל נזקים שנגרמו לבריאותו של התובע וסיכון חייו"; 25,000 ש"ח בגין עגמת נפש;  ו- 5,000 ש"ח "בגין הוצאות שונות".

4.         במסגרת כתב הערעור עותר המבקש לביטול פסק הדין שניתן בתביעה, להחזיר את הדיון לבית משפט השלום וכן "להמליץ בפני מאן דהו, כי המשך הדיונים בתיק ינוהל ע"י מותב אחר". כן עותר המבקש לפסוק "220,000 בשל נזקים שנגרמו לבריאותו של התובע וסיכון חייו". סכום זה והניסוח שבצידו (לרבות העדר המטבע הרלוונטי) נחזים כהעתק של השורה האחרונה בסע' 14 (סעיף הסעדים) לכתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקש לבית משפט השלום.

הבקשה (תמצית טעונים )

5.         במסגרת הבקשה לפטור מאגרה טוען המבקש, בין השאר ובפרט, כי הוא נכה המתקיים מקצבה של המל"ל בסך של כ- 2,400 ש"ח לחודש, כי אינו מיוצג שכן ידו אינה משגת לשכור שירותי עו"ד (ופניותיו ללשכה לסיוע המשפטי לא קיבלו מענה), כי בתי משפט כבר פטרו אותו בעבר מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון לאחר שבחנו את מצבו הכלכלי "בשבע עיניים" (המבקש מצרף רשימה של מספרי הליכים ומועדי החלטות, אך לא את ההחלטות עצמן), כי נערכה לו חקירת יכולת בתיק הוצל"פ אשר בסיומה נקבע לו צו תשלומים בסך 20 ש"ח לחודש ובכך יש להוכיח את העדר יכולתו לשלם אגרה, וכי מאז ההחלטות שנזכרות לא חל שינוי במצבו הכלכלי.

המבקש טוען כי לאור האמור, יש להורות על מתן פטור מאגרה (אף מבלי להדרש לעמדות הצדדים האחרים). בנוסף ("למען הסר ספק"), מצרף המבקש תצהיר שהוגש במסגרת חקירת יכולת בהוצל"פ.

6.         ניתן להעיר, כי נדמה שהבקשה כפי שהוגשה על ידי המבקש, "גזורה" במידה כזו או אחרת מבקשות אחרות שהוגשו כנראה לערכאות השונות. הדבר עולה, בין השאר, מניסוחים שדומה כי אינם שייכים להליך הנוכחי. כך, ניתן למצוא בסע' 4 לבקשה את המשפט: "בתימ"ש שונים בחנו כבר את מצבו הכלכלי של המבקש.... לרבות בימ"ש נכבד זה בתיק ע"א 5688/11 ופטרו אותו מתשלום אגרה...." (ההדגשה היא שלי - ת.א.). ברם, ההליך הנזכר על ידי המבקש (ע"א 5688/11) אינו הליך בבית משפט זה, אלא - כפי שעולה מהרשימה שצרף המבקש עצמו לבקשה - הליך בבית המשפט העליון. וכך, בהמשך הבקשה כותב המבקש שאין באפשרותו להפקיד ערבון "כפי שקבעה הרשמת המכובדת", אולם לא אותרה בתיק הנוכחי קביעת רשמת בענין הפקדת ערבון.

7.         מכל מקום, הבקשה הועברה לתגובה בהחלטת כב' הרשמת אביגיל כהן מיום 12.9.12.

8.         הפרקליטות וכן המשיב הגישו תגובות מפורטות אשר במסגרתן הם מתנגדים למתן פטור מאגרה. לשיטתם, הבקשה אינה עומדת בדרישות שנקבעו בדין ובפסיקה למתן פטור מאגרה ואין בה כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש הן בפן הכלכלי והן בפן הנוגע לשאלת העילה. בנוסף, עומדים הפרקליטות והמבקש על ריבוי ההליכים המוגשים על ידי המבקש בערכאות השונות והעומס המוטל על המערכת בשל כך, ועותרים לדחות את הבקשה גם מטעם זה וכן לחייב את המבקש בהוצאות של ממש.

9.         המבקש הגיש תשובות קצרות לתגובות.

במסגרת התשובה לתגובת המשיב כותב המבקש, כי יהא זה בזבוז זמנו להגיב לעמדת המשיב שהיא 'מלאכת מחשבת' שנועדה לנסות ולהכפיש את שמו של המבקש בבית המשפט. יוער כי המבקש ציין בצידו העליון השמאלי של מסמך התשובה, במקום בו רשם את מספר ההליך, את המלים "בפני: השופטת המוחקת", וכן כתב בגוף המסמך כי הערעור מתנהל בפני שופטת "אשר מתמחה במחיקת ערעוריו ובקשותיו של המבקש", וכי החלטת השופטת ידועה מראש ומשכך הוא שומר על זכותו להתייחס לעמדת המשיב, במסגרת הערעור שיגיש על ההחלטה שתנתן.

אשר לתגובת הפרקליטות, הגיש המבקש תשובה ולפיה אין בנימוקי המדינה ולו נימוק אחד שיש בו כדי למנוע את מתן הפטור מהאגרה, כי המבקש יחסוך מזמנו של בית המשפט ולא יתייחס בפירוט לסעיפי התגובה אשר אין בהם דבר, וכי אם לא יקבל צדק מידי המותב הנוכחי (אשר המבקש ברך אותו על הצטרפותו "למלחמת הקודש שמנהלת המדינה נגד המערער על מנת למנוע את יומו", סע' 2 לתשובה), הרי שידע את הדרך החוקית כדי לקבל את יומו.

הדין

10.        נקודת המוצא לדיון הינה קיומה של חובה לשלם את האגרה, וקיום טעמים לחיוב זה.

"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט.... כמו כן, עם תשלום האגרה  מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים.... נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק... ולהגשתן של  תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך....

אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה בשיטתנו דובר רבות והיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית...."